גמרא
פירוש
יִקְחוּ סְפָרִים סְפָרִים לוֹקְחִין תּוֹרָה.
אֲבָל אִם מָכְרוּ תּוֹרָה לֹא יִקְחוּ סְפָרִים סְפָרִים לֹא יִקְחוּ מִטְפָּחוֹת מִטְפָּחוֹת לֹא יִקְחוּ תֵּיבָה תֵּיבָה לֹא יִקְחוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת לֹא יִקְחוּ אֶת הָרְחוֹב.
וְכֵן בְּמוֹתְרֵיהֶן.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
בפירש״י בד״ה אבל אם מכרו תורה וכו׳ שמעלין בקודש ולא מורידין תוספתא מעלין בקודש דכתיב ויקם משה את המשכן בצלאל עשה וכו׳ ולא מורידין דכתיב את מחתות כו׳ כיון שהוקדשו הוקדשו עכ״ל. והקשה לי חכם אחד דבגמרא דמנחות דף צ״ט משמע איפכא דמעלין בקדש ילפינן מקרא דכתיב את מחתות ולא מורידין מקרא דכתיב ויקם משה. והשבתי לו דתרי עניני מעלין בקודש נינהו דעיקר מעלין בקודש ולא מורידין היינו בכה״ג דמתני׳ דהכא דשייך עילוי קדושה ופחיתת קדושה באותו דבר עצמו שחל עליו כבר קדושת הגוף או קדושת דמים דבכה״ג ודאי נראה דמסברא לעולם לכתחלה יש להעלות מקדושה קלה לקדושה חמורה היכא דאפשר אלא דעיקר קרא היינו לענין איסורא דאין מורידין דאפי׳ בדיעבד כגון שאי אפשר להעלות מקדושה אפ״ה אין מורידין וטעון גניזה עד שימצא קדושה אחרת שיש בו עילוי או עכ״פ כיוצא בו כדפרישית בסמוך מש״ה מייתי שפיר ראיה מתוספתא דכיון דאין מורידין ילפינן מקרא דמחתות קרח ועדתו דאע״ג דבאמת לא חל עליהם קדושת הגוף כלל שהרי באיסור גמור עשויין אפ״ה כתיב כי הקריבום לפני ה׳ ויקדשו והיינו דכיון שהוקדשו הוקדשו אלמא דדין גמור מדאורייתא להעלות בקודש מיהא לכתחלה אף בכה״ג א״כ ממילא דאין מורידין אפילו בדיעבד נמצא דכל זה היינו בכה״ג דהכא דשייך עילוי קדושה והורדת קדושה בגוף הדבר משא״כ בסוגיא דמנחות דאיירי בענין שתי הלחם שהיו מניחן לכתחלה בכניסתן על של כסף ובסוף ביציאתן על של זהב שעי״כ אין בהם עילוי קדושה על שתי הלחם עצמן וכ״ש דלא שייך בכה״ג ענין תחלה ודיעבד אלא דעיקר מלתא דאפילו לענין הידור מצוה בעלמא אמרינן מעלין בקודש ולא מורידין מש״ה מייתי התם עיקר מילתא דאין מורידין מקרא דויקם משה דאיירי נמי בכה״ג לענין מעלה בעלמא דאפ״ה אין מורידין אלא דאכתי מעלין לא ידעינן אי לאו דאשכחן בקרא דמחתות קרח דלכתחלה צריך להעלות בקדושה וממילא דה״ה לענין הידור מצוה כיון דגלי גלי דאין לחלק בין קדושה למצוה כנ״ל נכון ודו״ק: בגמרא א״ר אשי האי בי כנישתא דמתא מחסיא אע״ג דמעלמא אתו לה וכו׳ בריש פ״ק דכתובות דף ד׳ איתא להדיא דמתא מחסיא לאו כרך גמור הוי אלא דמפקא מכפר ומפקא מכרך אלא כיון דרב אשי ריש מתיבתא הוי וכ״ע צריכי ליה טובא מש״ה הוי אתו מעלמא להתם לבי כנישתא ולפ״ז שפיר קאמר רב אשי כיון דאדעתיה דידי קאתי מש״ה לא דמי לשאר בהכנ״ס של כרכים ממש ואי בעינא מזבנינא לה כנ״ל ועיין בסמוך: בתוס׳ בד״ה ואמאי והא דכרכין נינהו משמע דס״ל למקשה וכו׳ וי״ל דודאי המקשן טעה בתרתי וכו׳ עס״ה. ועיין מ״ש מהרש״א ז״ל בזה באריכות ישוב לשון התוספת דהכא ודפ״ק דיומא. מיהו בעיקר לשון התוס׳ שכתבו כאן דהמקשן טעה בתרתי נראה דוחק. ולולי דבריהם היה נראה לי שאין צורך לזה דנהי דבפ״ק דיומא לא מפליג ר״מ בין של כרכין לשל כפרים היינו משום דהתם לא נחית להך סברא דבלא מצי לזבנא תליא מלתא דאפשר דאפילו היכא דמצי מזבנא לה אפ״ה כל כמה דלא מזבנא לה ויש זכות לכל העולם ליכנס שמה מש״ה אין לה בעלים מיוחדים בין לענין מזוזה ובין לענין נגעים ושאר מילי דהא אפילו בית השותפין הוי בעי למעוטי התם אי לאו דרבי רחמנא להדיא דמיקרי אחוזתכם וא״כ לפ״ז לענין בהכנ״ס ובתי מדרשות שפיר מצינן למימר דלא מיקרי אחוזתכם אפילו היכא דמצי למזבנא כיון דהשתא מיהא אכתי לא מזדבנא ובהך סברא הוא דפליגי ר״מ ור״י לפי השקלא וטריא דהתם נמצא דלפ״ז א״ש סוגיא דהכא דכיון דר׳ שמואל בר נחמני אמר משמיה דר׳ יונתן דפשיטא ליה טובא דבהכנ״ס של כרכים לא מצי למזבנא לה א״כ מקשה הש״ס שפיר אמאי מטמא בנגעים לר׳ יהודה הא דכרכים הוי וא״כ לא מיקרי אחוזתכם כיון דלא מצי למזבנא לה כן נ״ל נכון ליישב הסוגיא. ועוד נראה לי דבלא״ה הך מימרא דר׳ יונתן דקאי אמתני׳ לא מיתוקמא אליבא דרבי מאיר דהא בלא״ה אשכחן לר״מ לקמן באידך מתני׳ דאין מוכרין בהכנ״ס כלל אלא על תנאי שאם ירצה יחזירוהו וא״כ לפ״ז אין לחלק כלל בין כפרים לכרכים כן נ״ל ודו״ק:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush